על תקוה, אושר והצלחה.
בפודקאסט המצוין של יהודית כץ "חושבים טוב", היא מספרת שישנם 5 מנבאים עיקריים לאושר: סקרנות, התלהבות, הומור, הכרת תודה ותקוה.
המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היתה - למה תקוה ולא אופטימיות?
תמיד חשבתי שאופטימיים מאושרים יותר.
אז לא.
ומה לגבי אופטימיות והצלחה?
מחקרים שבדקו את התרומה של תכונות שונות להצלחה, מצאו שהתקוה תורמת יותר ובהפרש ניכר מאופטימיות.
גם אתם סקרנים להבין למה?
מאמר מרתק (קישור בסוף הפוסט) מסביר שלמרות שאופטימיות ותקוה הן קרובות משפחה, האופטימיות רק מביאה אותנו "לקוות לטוב ביותר מבלי לציין כיצד בדיוק מגיעים לשם".
ומה עם התקוה?
טוב ששאלתם.
הפסיכולוג ומחלוצי הפסיכולוגיה החיובית צ'רלס סניידר הגדיר תקווה כצירוף של שלושה מרכיבים:
1. הגדרת מטרה.
2. קיומו של כוח הרצון הדרוש למימושה ("אני יכול לעשות זאת").
3. מפת הדרכים המנטלית שמסמנת לנו את הכיוון להשגת מטרתנו ("אני יכולה למצוא דרך לעשות זאת").
אם לסכם אותה בשורה, התקוה טומנת בחובה גם את הנחישות להשגת המטרה וגם את היכולת למצוא את הדרך להשיג אותה.
וזה כבר ממש קשור אלינו.
כי ההצלחה לא מתרחשת אצל מי שרק מאמין,
אלא אצל מי שגם יודע לסלול את הדרך מדויקת לשם.
או כפי שסיכמו בכתבה - "אם שורשיה של האופטימיות נטועים בהווה, הרי שהתקווה נושאת את מבטה אל העתיד."
וכך רק נשאר לך לבחור,
אם להישאר בהווה או גם לתכנן מסלול לעתיד.
ואני כאן כדי לעזור לך כדי לבנות את הגשר ביניהם.
כי התקוה, והעתיד שהיא צופה, מנבאת גם אושר וגם הצלחה.
לקריאת הכתבה המלאה: https://tinyurl.com/yys9397f
