החופש לאכול

לפעמים צריך הפסקה.

מהחיים, מההורות, מהזוגיות, מהעבודה.

לפעמים אנחנו ממש רוצים לקחת הפסקה, ואי אפשר.

אי אפשר להפסיק את מירוץ החיים,

אי אפשר אף פעם להפסיק להיות הורים,

אי אפשר (או לא כדאי) להיפרד רק כי מותשים,

אי אפשר להחליט סתם ככה לא ללכת יותר לעבודה.

אז אנחנו מחפשים איפה אפשר להפסיק, לקחת מיני חופשה,

איפה אפשר לקחת מרווח נשימה ולשלם עליו כמה שפחות במחיר ההשלכות.

יש אנשים שמוצאים את מרווח הנשימה הזה בקניות ובזבוזים,

יש כאלו שמוצאים אותו בלשתות אלכוהול ולפעמים להגזים,

יש את אלו שעושים שמרימים משקולות או רצים,

ויש את האנשים שאוכלים.

לאכול מה שבא לי בלי לחשוב על ההשלכות

כי מגיע לי

כי אני עייפה

כי זה טעים לי

כי היה לי יום קשה

כי אני רוצה את מה שאסור לי

כי אף אחד לא יחליט עלי יותר!!

יש אנשים שעבורם זה החופש, מרווח הנשימה היחידי שהם יכולים להרשות לעצמם, מבלי לתת לדברים החשובים להתפרק.

ובאותן כמה דקות של אכילה הם באמת מקבלים הנאה. בלי לחשוב על התוצאה.

הטקסט הזה לא נועד כדי להסביר כמה לאכול בריא ומזין זה חשוב, את זה כולם יודעים.

הטקסט הזה נועד כדי להסביר למה אנחנו לא אוכלים את מה שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים.

למה יש אנשים שמצליחים בהכל, חוץ מאשר במאבק מול האוכל.

שם הכל מתפורר..

רק אחרי שנבין למה זה קורה,

נוכל באמת לפנות לחפש את הפתרונות, ולמצוא את השינוי שבאמת עובד.

רק אז נוכל להבין שהשינוי שאותו אנחנו מחפשים לא נמצא בתפריט, לא באיסורים, לא בספירת קלוריות ולא בתכנית סגפנית של צום מיצים \ ניקוי רעלים \ כל תפריט גנרי שיש בו יותר מה לא מאשר מה כן.

כי זה טבע האדם.

אפשר להמשיך בניסיונות הסיזיפיים להילחם בו,

אבל אפשר גם ללמוד איך להקשיב לו ולעבוד יחד איתו.

בתמונה: חופש.