סטיגמה ואפליה על רקע משקל
בשנה וחצי האחרונות התחלתי לעסוק בנושא חשוב כל כך שכמעט לא מדובר - סטיגמה ואפליה על רקע משקל.
נחשפתי לאינסוף סיפורים ושיתופים אישיים שצבטו לי בלב וקצת הפכו לי את הבטן. עולם המחקר, במיוחד בתחום הרפואה, עסוק בתוצאים רפואיים - ירידה במשקל, קשר בין השמנה לתחלואה, מספרים וציונים. אבל מה עם האנשים שמאחורי המספרים..?
השנה אני מעורבת במספר פרויקטים ובמחקר לבחינת והפחתת סטיגמה ואפליה על רקע משקל בקרב עובדי מקצועות הרפואה, ובנוסף מעבירה הרצאה לדיאטניות בקורס בריאטריה על סטיגמה ואפליה על רקע משקל, נושא שהוספנו לקורס לראשונה השנה. אני מבטיחה להמשיך ולעסוק בנושא החשוב הזה, להשמיע את קולם של אנשים עם השמנה אשר נחשפים לאפליה, לסטיגמה, לשיפוטיות ולביקורת רק על סמך מראה גופם, שמשום מה אנשים חושבים שאפשר להסיק ממנו על תכונות אופי וגורמים אישיותיים. זה כמובן לא נכון, אך לצערי נעשה לא מעט.
במחקר בו השתתפו 2671 אנשים עם עודף משקל והשמנה, מצאו שהמקור הראשון לסטיגמה על רקע משקל הוא בני המשפחה - 72% דיווחו שחוו מהם סטיגמה. במקום השני אחריהם היו הרופאים עם 69% שדיווחו שחוו סטיגמה מהרופא שלהם. 53% חוו סטיגמה מהאמא (ורק 34% מהאבא...), 47% חוו סטיגמה מבן\בת הזוג ואותו אחוז חווה סטיגמה מעובדי מסעדות (!!). 37% דיווחו שחוו סטיגמה מהדיאטנ\ית.
נתון מעניין נוסף הוא התגובה של אנשים לחווית סטיגמה ואפליה על רקע משקל: אמנם חלק השתמש בטכניקה של דיבור עצמי חיובי, אבל - 79% דיווחו שהם מתמודדים עם חוויה של סטיגמה באמצעות אכילה! 75% אמרו שהאפליה והסטיגמה גורמת להם לא לרצות לעשות דיאטה. 73% הגיבו בדיבור עצמי שלילי, שהוא אמנם לא מעלה במשקל אבל פוגע בנפש.
סטיגמה ואפליה על רקע משקל הם גורמי סיכון לדיכאון, לחרדה, לבידוד חברתי, לדימוי גוף פגוע ולערך עצמי נמוך. סטיגמה ואפליה על רקע משקל בעולם הרפואה הם גורם סיכון לביטול או דחיית תורים, וכתוצאה מכך לאבחון מאוחר של מחלות, לפעמים מאוחר מדי.
בנוסף, האיחור באבחון עלול לגרום לסיבוכים רבים יותר בשל חוסר הגעה לגורם המטפל, מתוך החשש לסטיגמה לאפליה.
כדי לטפל נכון במחלת ההשמנה (שאותה יש להגדיר לא על ידי משקל בלבד אלא על ידי בדיקת אחוז ופיזור השומן בגוף והשפעתו הפיזיולוגית כגורם מחלה), צריך קודם לטפל במחלת האפליה והסטיגמה על רקע משקל - מחלה שהיא חברתית, רפואית, משפחתית, מדינית וכלל עולמית.
