מיום ראשון דיאטה

מיום ראשון דיאטה

שוב הלכה הדיאטה?

אחד מאויבי הדיאטה הגדולים הוא עיוות החשיבה של "הכל או כלום".

בבסיסו עומדת המחשבה שאם כבר הרסתי

אז זה לא משנה יותר מה אני יאכל. ובבסיס העמוק יותר של תפיסה זו,

נמצאת האמונה המוטעית שיש דבר כזה "להרוס" דיאטה.

כאילו פעולה אחת או מאכל אחד

יכולים להשפיע על תהליך שהוא במהותו אורח חיים.

עיוות החשיבה הזה כנראה עבר לכם בראש

בכל פעם שאכלתם משהו שהגדרתם אותו כ"אסור" או "משמין".

למשל - אם כבר אכלתי שניצל,

אז כנראה הרסתי את הדיאטה.

אז אני אזמין גם צ'יפס וקולה כי זה כבר לא משנה.

או - אם כבר אכלתי בשישי גם גלידה וגם עוגה,

אז אני אמשיך לאכול אותם גם בשבת כי זה כבר לא משנה,

ואתחיל שוב את הדיאטה ביום ראשון.

בטח שזה משנה!

הרגע שבו עברה לכם בראש המחשבה "אם כבר"

והתחלתם את החצי השני שלה "אז..",

הוא רגע המעבר משמירה לשבירה.

זה הרגע בו דיאטות מוצאות את סופן המר

בחסות "זה כבר לא משנה" ו"נתחיל שוב מיום ראשון \ אחרי החגים".

כל רגע משנה.

ובכל רגע אתם יכולים להתחיל מחדש.

ובכנות של דיאטנית שלא מאמינה בדיאטות,

אני יכולה להגיד לכם באופן מגובה מדעית ומחקרית,

שלאכול מדי פעם שניצל או פרוסת עוגה

זה לא מה שיהרוס לכם תהליך של ירידה במשקל.

מה שכן יכול להרוס אותו ובגדול,

אלו המחשבות שמחלקות את האוכל ל "מותר" או "אסור",

מפצלות התנהגויות ל"שמירה" או "חטאים",

ומסווגות אכילה ל"טובה" או "רעה".

כאילו על כל לעיסה מקבלים או מפסידים נקודה,

וזה מצטבר לחיים שלמים של התחשבנות עצמית עגומה.

בית הספר הזה של ציונים בינארים,

שחור או לבן, הכל או כלום, מותר או אסור,

הוא מוסד שבור שכל מטרתו לייצר כשלון ידוע מראש.

זהו בית הספר של הדיאטות.

ואני ממליצה לכם לפרוש.

להפסיק עם תיוגים של אוכל,

ולהתחיל במודעות לעצם האכילה.

להפסיק להתעסק בקלוריות וחישובים,

ולהתחיל להקשיב לאיתותי הגוף.

להרחיב את ההסתכלות מעבר למשקל,

אל תפיסת חיים שבה המטרה אינה מספר,

אלא איך אתם רוצים לחיות,

כמה אתם רוצים להיות פעילים,

באיזו הרגשה תרצו לסיים ארוחה,

ומה חשוב לכם יותר - לרצות את עצמכם או את הסביבה.

ובגישה מפוכחת זו שבה לכל החלטה יש השפעה ישירה על המשקל,

אפשר לעשות זום אאוט ולראות שבמכלול ההחלטות,

אם אפעל נכון 80% מהזמן,

אוכל להגיע לכמעט 100% מהמטרות,

בתנאי אחד בלבד:

שלא אכנע למחשבות מכשילות.