הרס עצמי על שביל השינוי
כשאנחנו הולכים על שביל תהליך השינוי, אנחנו אף פעם לא הולכים לבד. לצידינו הולכים יחד אומץ וגם פחד תקוה ואכזבה והגורם שתמיד מסתיר לנו את הפסגה: הרס עצמי.
לפעמים נראה לנו שאנחנו בדרך הנכונה, ואפילו הולכים בשביל בקלות, ללא מאמץ. ואז מבלי להודיע הוא לפתע יופיע: הרס עצמי.
הוא זה שיגרום לנו לאכול חבילת שוקולד שלמה אחרי ששמרנו כל השבוע. הוא זה שילחש לנו באוזן שעדיף להישאר על הספה ולא לצאת לאימון. הוא יפרוש מסך שחור על החלטות שנראה כאילו לא אנחנו בחרנו בהן, והוא יגרום לנו להתנהג בניגוד למה שתכננו.
הרס עצמי זורק אותנו הצידה מהשביל. זה הטבע שלו, והוא לא תמיד יפתר בחדר הדיאטנית. אבל בחדר הדיאטנית ישנה הזדמנות להאיר עבור כל מי שהרס עצמי הזיז אותו הצידה מהשביל: אם זזתם מהשביל בגללו זה לגמרי טבעי. בתקופות מסויימות זה אפילו בלתי נמנע. אבל שימו לב, אם אתם בוחרים להישאר בצד השביל כדי להתכסות בבלבול ואכזבה, בצער, תסכול ואשמה, אז נתתם להרס עצמי לנצח.
כל עוד נמשיך לשבת לצד השביל שנזרקנו ממנו ונהנהר איך ולמה זה שוב קרה, ונכעס על עצמינו ונתמלא ברגשי אשמה, אז אנחנו בוחרים להמשיך בהרס עצמי במקום לחזור שוב לשביל.
הרס עצמי הולך איתנו לפעמים בשבילים, ולא תמיד נצליח להשתלט עליו. לפעמים הוא יזרוק אותנו הצידה, וכל מה שיש בכוחנו לעשות, הוא להחליט אם להישאר איתו בצד הדרך
ולהכאיב לעצמינו עוד, או לקום, לחזור לשביל ולהתחיל שוב ללכת.
כי בסופו של דבר בתהליך של שינוי, המטרה אינה לא ליפול או לא לסטות הצידה. המטרה היא ללמוד לחזור לשביל שטוב עבורנו ושבכל פעם נצליח לחזור אליו טיפ טיפה יותר מהר מבפעם הקודמת.
שלכם, יפית <3
