תרגיל באמונה

יש אנשים שלא מאמינים שדברים טובים יכולים לקרות להם, ובטח שלא להישאר.

שנים של אכזבות או השתוקקויות שלא סופקו,

גרמו להם להפסיק להאמין.

אין זמן ברור בו האמונה נגדעת.

לפעמים זה מלווה אותך מילדות

התחושה שאין לך מקום

או שאתה לא ראוי לו,

ולפעמים,

זה רגע מסוים של אובדן

של מישהו יקר

או משהו שאיבדת בעצמך.

ומהרגע הזה,

האמונה שדברים טובים יכולים לקרות מתחילה להתערער,

ואנחנו מתחילים להתכונן.

להתכונן לאובדן הבא,

לאכזבה הבאה,

לשבר המתקרב.

אנחנו מחפשים הוכחות

וככל שיותר טוב לנו

כך ברור לנו יותר

שהטוב הזה עומד להילקח.

הוא לא שלנו,

אנחנו לא ראויים לו,

ובכלל,

דברים טובים לא באמת קורים,

ואם קרו, הם לא כאן כדי להישאר.

יש אנשים שמתמודדים בכל יום עם הפחד,

ומתכוננים לאכזבה הבאה.

כל עליה במשקל

כל אכילה לא מתוכננת

היא הוכחה מרגיעה

שמה שציפו לו אכן מתרחש,

הם לא סתם בזבזו את זמנם בלהתכונן לרע.

כשאנשים לא מאמינים שמשהו טוב מגיע להם

הם בעיקר צריכים מישהו שיאמין בשבילם.

שיראה להם שהטוב לא מדומיין, הוא כבר קיים,

שיוכיח להם שטוב קרה וקורה כל הזמן,

שיתן דוגמאות והוכחות חיות,

שכמו שזה אפשרי לאחרים,

יש טוב שמחכה גם עבורם.

היום הייתה אצלי מטופלת כזו,

שכבר שנים לא נתנה לעצמה להאמין

שמגיע לה טוב, שהיא יכולה,

היא יודעת כמה היא מוצלחת וחזקה

בהכל,

רק לא בזה.

בלהיות בריאה, בלאכול כמו אנשים רגילים, בלהיות נורמלית.

אז היום הזכרתי לה כמה זה אפשרי,

והאמנתי בשבילה שזה באמת מגיע לה.

וגם אם אני יודעת שהיא תשכח את זה מחר,

או אולי אפילו זה נשכח שעה אחרי השיחה,

כי הקול הפנימי שמתכונן לגרוע מכל הוא כבר טבע שני אצלה,

אני אמשיך להזכיר לה בכל פגישה.

אני אהיה שם בשבילה כמה שיידרש

עד שתהיה מספיק חזקה

כדי להאמין בעצמה.