ארזתם לבד?

השבוע ארזתי לטיול. בגלל מגבלת המקום, הייתי צריכה לארוז מאוד מצומצם. פתאום אי אפשר לקחת כל מה שרוצים או רגילים שיהיה זמין, צריך לקחת רק מה שהכרחי. במהלך האריזה, עלו לי כל מיני מחשבות ורגשות לגבי הטיול - מה אם לא נספיק לעשות את כל מה שתכננו? מה אם ירד גשם וכל התכניות ישתבשו? ואם לא אצליח לשחרר וליהנות? מה אם אשכח משהו חשוב? מה אם הנוף יהיה מאכזב? מה אם יהיה לי חם מדי? מה אם יהיה לי קר מדי?

תוך כדי אריזה הרגשתי, שיחד עם ההתרגשות והציפייה, עולים בי גם פחד, לחץ ואפילו עצב. זה גרם לי לחשוב, אם היה אפשר לארוז תיק רגשות, ולבחור מה לקחת ומה להשאיר מאחור.

מה אם היה אפשר לארוז תיק רגשות לניתוח הבריאטרי? תיק שאליו הייתם מכניסים רק את הרגשות שאתם צריכים לאחרי הניתוח, שיעזרו לכם בשינוי ויגרמו לכם ליהנות מהדרך, ומשאירים מאחור את כל הרגשות שלא עוזרים, שמכבידים, שמעכבים ומעציבים.

השבוע ארזתי לטיול, והייתי צריכה לארוז ממש מצומצם. אז ארזתי בתיק, יחד עם הכפפות והגרביים, התרגשות שמחה ילדותיות ציפייה התלהבות צחוק תמימות אופטימיות והמון אהבה. ארזתי גם את המחשבה, כלומר- הידיעה, שאני ראויה.

אחרי כל אלו כבר לא נשאר מקום, אז השארתי מאחור, את הפחד הכעס העצב הבדידות הכאב האכזבה הבושה האשמה ההיסטוריה ואת התסריטים של מה יקרה אם.

כי מה שלא יקרה, יש לי כבר את כל מה שאני צריכה במזוודה.

החלטתי לשתף אתכם ברשימה שלי, אולי היא תעזור גם לכם במסע. אולי תרצו לארוז מזוודה משלכם, ולהכניס אליה רגשות טובים, אמונה ואהבה עצמית, או להוציא ממנה את כל הדברים שמכבידים עליכם בדרך.

אנחנו לא צריכים לסחוב את ההיסטוריה שלנו על הגב לכל מקום, גם אם אנחנו חושבים שזה שומר אותנו עירניים. סחיבת העבר רק חוסמת אותנו מליהנות מהדרך, משאירה אותנו תקועים בכאב ובפחד, ומתכוננים לקראת האכזבה הקרבה. סחיבת העבר לא מאפשרת לנו לפקוח עיניים אל מה שיש כאן ועכשיו, או להעז לדמיין בחיוב את העתיד.