הרזים החדשים
4 שעות עבודה בשבוע - שם גאוני לספר. קניתי.
בספרו של טימותי פריס העוסק בסוגיה כיצד לעבוד פחות ולהרוויח יותר, הוא טוען שכל הדרך טעינו.
לדבריו, "אנשים לא רוצים להיות מיליונרים - הם רוצים לחוות את מה שהם מאמינים שרק מיליונרים יכולים להרשות לעצמם... מיליון דולר בבנק, לא זו הפנטזיה. הפנטזיה היא חופש מוחלט בבחירת אורח החיים שהסכום הזה מאפשר כביכול".
זה גרם לי לחשוב - האם טעינו גם בחלום הרזון?
איך זה יכול להיות שכולם חולמים להיות רזים, אבל רזים הם לאו דווקא מאושרים יותר?
האם יכול להיות שאנשים לא רוצים להיות רזים - הם רוצים לחוות את מה שהם מאמינים שרק רזים יכולים להרשות לעצמם? שרזון אינו הפנטזיה, אלא שהפנטזיה היא חופש מוחלט בבחירת אורח חיים שמתאפשר רק לאנשים רזים כביכול.
ומהן אותן חוויות שרק רזים יכולים להרשות לעצמם (כביכול)?
אהבה עצמית, קבלה חברתית, זוגיות, הצלחה, חיזור, כבוד, הערכה, חולצה צמודה, בגד ים..
בספרו של פריס הוא שואל: "כיצד ניתן לזכות באורח החיים החופשי לחלוטין של מיליונרים מבלי שיהיה לנו מיליון דולר?" הוא טוען שניתן לחיות כך, ולאלו שחיים כך הוא קורא "העשירים החדשים". לדבריו, המטבע של העשירים החדשים אינו כסף, אלא זמן וניידות.
אם פריס צדק בעניין הכסף, אולי יש לי סיכוי לבדל של אמת בעניין הרזון?
האם יכול להיות שעתיד להתפתח כאן זן חדש של דימוי גוף - "הרזים החדשים?"
האם ניתן להרגיש ולחוות את כל מה שאנשים רזים חווים ומרגישים, מבלי להיות רזים? ומה יהיה ה"מטבע" של "הרזים החדשים" אם לא המשקל או המידה בבגד?
אולי היכולת לאהוב את עצמך ולהאמין שגם אחרים אוהבים ומעריכים אותך.
אולי היכולת להסתכל במראה ולאהוב את מה שרואים בה.
אולי היכולת ללבוש כל בגד ולהרגיש איתו טוב בכל מצב.
אולי היכולת להאמין שמגיע לי הטוב ביותר.
(אגב, מסתבר שרוב הרזים לא מרגישים כך, אלא לעיתים נדירות..).
מה דעתכם - מה יהיה המטבע של הרזים החדשים?
