עכשיו אני

מכירים את זה שאתם מתפשרים?

אם להיות לא פוליטקלי קורקט, כל שמן מכיר את זה. אז בוודאי נהגתם לעשות את זה הרבה - לוותר על ארוחת ערב במקום שרציתם כדי שהאחרים יהיו מרוצים. לוותר על הליכה כדי לבלות עם בן הזוג. לוותר על להכין לעצמכם חביתה ולאכול מהשאריות של הילדים.

פשרה זו התנהגות שנועדה לעזור לנו לשרוד בדו קיום בלי לפוצץ את העניינים. הרבה פעמים היא עוזרת לנו לשמור על השקט.

אבל מה קורה כשמתחילים לשלם על הפשרות שלנו, והמחיר הוא בקילוגרמים?

כמה שילמתם בקילוגרמים על זה שהכנתם בבוקר כריכים לילדים, ורק לכם לא הכנתם כי לא נשאר זמן?

כמה שילמתם בקילוגרמים על זה שהייתה ישיבה ארוכה בעבודה ולא היה לכם נעים לאכול ארוחה מסודרת או לבקש הפסקה, אז במקום זה אכלתם בורקסים ועוגיות לא טעימות שהיו על השולחן?

כמה שילמתם בקילוגרמים כשהתארחתם וטעמתם מכל הקינוחים, למרות שלא באמת רציתם, כי היה לכם לא נעים לסרב למארחים ולא רציתם להעליב אותם?

כמה שילמתם בקילוגרמים על זה שלא יצאתם להליכה כי התביישתם שיראו אתכם, ובחרתם להישאר בבית על הספה, לפחות עד שתרזו קצת?

התפשרות עלולה לגבות מחיר כבד, במיוחד כששמים את הצרכים של כולם לפני הצרכים שלנו.

בדקו את עצמכם:

האם אתם דואגים תמיד לילדים, למשפחה, לבן הזוג, לעבודה, ל"מה יחשבו עלי", ושמים את עצמכם במקום האחרון, אם בכלל נשאר מקום?

אם כן, מה המחיר שאתם מוכנים לשלם על הפשרות האלו, בקילוגרמים?

כמה עוד אתם מוכנים להקריב?

ומתי זה הזמן לעצור ולהגיד -

עכשיו אני.