תקשיבו טוב, דיאטניות זה השטן
הי קרין! אנחנו לא מכירות, אבל אני מרגישה שאפשר לדבר איתך בלב פתוח. לא יודעת למה, אולי בגלל האהבה המשותפת שלנו לשוקולד, אולי כי תמיד האמנתי שאנשים שאוהבים מתוק הם אנשים טובים :-) אולי כי משהו בך משדר לי כוח נשי, בטחון, תעוזה, והמון כשרון. אולי כי אכלתי לפני שבוע בלינצ'ס שהכנתי ממתכון שלך, וברכתי אותך בלב. ואולי זה כי ראיתי אותך לפני שנה בתכנית בייק אוף כשעלו ביקורות על המשקל שלך, וקראתי את התגובה שפרסמת (http://bit.ly/2mzKEXb), וגיליתי כמה את אמיצה. הגבת אז בסטטוס בפייסבוק בו כתבת שאת גאה להביא מראה לפריים טיים שמייצג מודל נשי שאוהב את עצמו מבלי הצורך להיות שדוף, וכמה חשוב לך לכתוב את הדברים עבור כל אותן נשים וילדות שמתביישות בגוף שלהן. אז אם כבר אנחנו מדברות בלב פתוח, אני רוצה להגיד משהו על האמירה שלך היום בערוץ 10 כשאמרת ש"דיאטניות זה השטן". אגב, כבר אמרתי שאני דיאטנית? אמנם אין לי קרניים, ועדיין.. קרין אנחנו לא מכירות, ולמרות שאני די בטוחה, או לפחות מקווה, שאמרת את המשפט הזה בבדיחות הדעת, חשוב לי להגיב עליו. אנחנו הנשים סקטור מוחלש. מסתכלים עלינו כל הזמן על הלבוש, על המשקל, על הגיל. אנחנו צריכות להיות גם מוכשרות וגם יפות, גם נשות קריירה וגם אמהות, גם חזקות וגם רכות, גם מצליחות וגם צנועות. אני לא יודעת אם את יודעת קרין, כי את נראית חזקה ובטוחה בעצמך, אבל הרבה נשים קורסות תחת עומס הדרישות, וזה מתבטא אצלן במלחמה עם האוכל. אני לא מדברת על המשקל בכלל, אני מדברת על מלחמה של שנאה עצמית, של חירוב הנפש, של אובדן הערך העצמי. אני מדברת על מלחמה שאין בה מנצחים. את הנשים האלו קרין אני פוגשת כל יום בקליניקה שלי. הן חזקות ואמיצות אבל גם שבריריות וחלשות, והן צריכות תמיכה, ועידוד, והכלה, ועזרה, כן כן, של דיאטנית. לא של השטן. ולא, אנחנו לא רק אומרות להן מה לאכול, לא רק כותבות להן תפריט, לא נוזפות בהן שאכלו, לא מחלקות את האוכל לאסור ומותר, לא סופרות להן קלוריות, או נקודות, לא שוקלות ומחלקות ציונים. להגיד שזה מה שדיאטניות עושות, זה כמו לחשוב שאפייה היא רק קמח מים וביצים. בלי תבלינים, בלי לב, בלי נשמה. בלי ריח או טעם. ריקה. והמקצוע שלי, של הדיאטניות, הוא הכל חוץ מריק. הוא מלא בנשמה. ויש לי קולגות שהן נשים מוכשרות ומעוררות השראה, בדיוק כמוך. ויש לנו מטופלות שחזרו לאהוב את עצמן, והפסיקו להילחם עם האוכל, כן כן, בזכות זה שהלכו לדיאטנית. לא לשטן. ועבורי, יש בזה טעם יותר מכל עוגת גבינה, ואלוהים יודע כמה עוגת הגבינה שלך טעימה. קרין, אנחנו לא מכירות, ובכל זאת אני רוצה להגיד לך שאנחנו דומות. בתעוזה, באהבה ובתשוקה למקצוע, ובעיקר בהתמודדות עם הביקורת של אנשים ומה שהם חושבים עלינו. ולחשוב שדיאטניות עוסקות רק באיסורים ותפריטים וחסה, זה ישן ונדוש כמו לחשוב שאישה חייבת להיות רזה כדי להיות מוצלחת. אז קרין, היה חשוב לי שתדעי שדיאטניות הן לא השטן, כמו שאפייה היא לא רק קמח מים וביצים, וזה עושה לנו עוול, כנשים, להילחם ולהוריד במקום להעצים. וכן, אני משערת שצחקת, שזו הייתה אמירה לא שקולה, שלא חשבת שדיאטנית תעשה ממנה עניין, ובכל זאת היה לי חשוב להגיב. אני מזמינה אותך להצצה לעולם שלנו, הדיאטניות, אני אשמח שתבואי ותראי כמה תוכן יש בו, אני יכולה לתת לך את המתכון, שלמרות שכל אחד חושב שהוא יכול להכין אותו (הרי כולם בטוחים שהם יכולים להיות דיאטנים, מה כבר צריך לדעת), מעטים מצליחים לאפות אותו מושלם: יש במקצוע שלנו כוס אהבה, שתי כוסות הכלה, שלוש כוסות למידה, ארבע כוסות סבלנות, חמש וחצי כוסות השקעה, שש כוסות של עבודה קשה, וקילו נשמה. יפית, דיאטנית (בלי קרניים).