שיחות כבדות משקל

אתמול בערב רבתי עם המשקל.

לא כי נשקלתי, אני כבר מזמן לא עולה עליו.

רבתי איתו בגלל מטופל שלי.

הוא הגיע אלי לקליניקה בערב, פנים נפולות, מאוכזב מעצמו.

איך עבר השבוע? שאלתי אותו.

תשמעי, הוא אמר לי, באמת שממש השתדלתי. הקפדתי לאכול כמו שאמרנו. ארוחת שישי הייתה מאתגרת במיוחד אבל הלך לי ממש טוב. אכלתי מעט והרגשתי שאני לא צריך יותר, אפילו ויתרתי על החלה וזה לא היה חסר לי.

נשמע נהדר! אמרתי בהתלהבות.

כן, הוא אמר לי, האמת שהייתי ממש בסדר. אפילו הפסקתי לשתות בזמן הארוחה, זה לגמרי הוטמע אצלי.

וואו, כל הכבוד! אז רגע, למה בעצם אתה מרגיש מאוכזב?

זה בגלל המשקל, הוא עונה לי, תוך כדי מבט לרצפה ונשיפה עייפה.

מה קרה עם המשקל? שאלתי בתום.

במוצאי שבת נשקלתי ועליתי 2 קילו. 2 קילו! אחרי שהיה לי שבוע כל כך טוב! כל היום אני מנסה לחשוב עם עצמי איפה הייתי לא בסדר, במה טעיתי, ואני לא מוצא. אני לא מבין למה אני לא מצליח.

לא מצליח? תראה כמה הצלחות היו לך השבוע..

אחרי שהסתיימה הפגישה והמטופל הלך, ניגשתי למשקל ונעמדתי מולו, מביטה עליו מלמעלה במבט כועס (וקצת מזלזל)

מה יש לך? נזפתי בו.

מה, מה את רוצה? הוא ענה מנומנם (כן כן, בחיי).

תקשיב לי, הטחתי בו, אתה חייב להבין. אנשים רגילים לקבל ציונים. ככה זה כל החיים שלנו. אנחנו הולכים לביצפר ומקבלים ציון. אם הלך לנו בסדר נקבל 70, אם היינו ממש טובים נקבל 90, ואם עשינו הכל מושלם נקבל 100. אתה מבין את זה?

אז מה את רוצה ממני? הוא המשיך בלקוניות המעצבנת שלו.

מה אני רוצה? אני רוצה שכשהמטופלים שלי עולים עליך אחרי שהיו להם כל כך הרבה הצלחות, לא תבטל את כל מה שהם עשו.

תשמעי, הוא מסתכל עלי במבט של פקיד בביטוח לאומי, אצלנו המשקלים זה לא עובד ככה.

אה באמת? אני כבר מתחילה לאבד סבלנות. אז איך זה עובד אצלכם?

תלוי.

תלוי במה? שאלתי

תלוי איך אני קם בבוקר.

מה?? עכשיו כבר ממש כעסתי.

אם אני קם במצברוח לא טוב, אני מעלה בקילו. אם בא לי להתחכם, אני מוריד חצי ואז למחרת מעלה 2, ככה, כי בא לי.

כי בא לך? מז'תומרת כי בא לך? אין בזה שום היגיון!

צודקת. הוא ענה לי, עצם עיניים וחזר לישון בפינה של החדר. בחיי.

תשמעו, באמת שניסיתי לדבר איתו. אין עם מי לדבר.

אז באתי לספר לכם, שכרגע, לפחות בטווח הקצר, אל תקשיבו למשקל. אתם לא יודעים על איזה צד הוא קם היום. אי אפשר לסמוך עליו, הוא לא אחראי ואין לו שום אמפתיה למאמצים שלכם. נכון, זה מתסכל, אבל ככה זה משקלים.

תראו, אני מכירה משקלים הרבה שנים. הם חבר'ה עקשנים. והתשובה לעקשנים היא התמדה.

אם תתמידו בשינויים, תקשיבו לגוף, תבחרו נכון את סוג האוכל ותעצרו כשאתם מלאים,

אם תעשו את זה לאורך זמן, תהנו מהדרך, תהיו גאים בעצמכם,

אם תתמידו בכל זה אז לא תהיה לו ברירה למשקל, הוא יצטרך להתחיל להפנים.

מבטיחה לכם, אני יודעת, דיברתי איתו.