ללכת בעקבות הלב
אני מאמינה שצריך ללכת בעקבות הלב.
רק שלפעמים הלב שלי מוביל אותי לעוגה. או לפסטה. או לשניהם..
זה מבלבל,
כשהמצפן שלי מושך אותי לדברים שהצהרתי בפומבי שאני לא הולכת לאכול יותר אף פעם.
אז לא ברור לי מי מאיתנו מקולקל,
אני, שמתווכחת עם פעימות הלב וכיוונו,
או הלב עצמו, שמוביל אותי בכל פעם למקום
שגורם לי להנאה רגעית, ואחריה לצער גדול.
מה אם הלב טועה?
מה אם יצר ההרס העצמי השתלט עליו,
והוא מכוון אותו לפגוע בי
במסווה של מצפן פנימי?
אני מאמינה שצריך ללכת בעקבות הלב,
אבל הלב רוצה עוגה עכשיו
ואני רוצה לרזות מהר
ואחד מאיתנו צריך לוותר
כי ביחד זה לא מסתדר.
אז הלכתי לקבל עזרה,
והתחננתי שאצליח להכיל אחד מהשניים:
או לקבל את המצב כפי שהוא,
או לקבל את הכוחות לתפוס את עצמי בידיים
ולא להקשיב לו יותר,
לבחור אחרת ממה שהוא אומר.
ובינתיים,
אעמוד כאן ליד הכיריים,
אנשנש את הפסטה ישר מהסיר,
וכשכולם ילכו הביתה ואף אחד לא יראה,
אוציא את העוגה שהתאפקתי כל הערב לא לאכול,
ואוכל ממנה עד שתכאב לי הבטן,
ואז ואז אצטער כל כך שזה מה שעשיתי,
אבל באמת שלא היתה לי שליטה,
זה פשוט מה שהלב רצה.
Comments