כשהייתי רזה

כשהייתי רזה.

מאת: דיאטנית

כשאהיה רזה,

כך הן מספרות לי,

אהיה אהובה על כולם.

כשאהיה רזה,

יעריצו אותי, את כוח הרצון החזק,

את האדישות שלי אל מול מאפים ושאר פיתויים

(וגם את האדישות כלפי החיים).

כשאהיה רזה,

כך הן מספרות לי,

אהיה מחוזרת, נחשקת, נחשבת.

יאהבו אותי,

ולכן,

אוכל סוף סוף

לאהוב את עצמי.

כשאהיה רזה,

כך הן מספרות לי,

לא אחשוק עוד באוכל כחבר ושותף,

כי העולם יהיה מונח בכף ידי.

כשאהיה רזה,

דלתות כל חנויות הבגדים יפתחו בפניי

ונושאים כמו כסף, בדידות, אהבה, משפחה ומקום בעולם,

יצטמצמו וירפאו באורח פלא לעומת השמלה הצרה עם האבזם.

כשהייתי רזה,

שאלו אותי כולם

איך רזית! איזה יופי! מה עשית?

חייכתי בשקט (אני לא אוהבת מחמאות על רקע משקל),

לא סיפרתי,

שכשהייתי רזה,

הייתי בבית,

בעצב,

בלי חשק לאכול

בלי חשק לכלום,

וחיכיתי,

שיחזור אלי

התאבון

לחיים.