top of page

הפער בין מה שבלב למה שבחוץ


היום כעסתי על אדם, התינוק-ילד שלי המתוק בעולם.

אדם רק בן שנה ו 7 חודשים, אבל היום מצאתי את עצמי כועסת עליו.

כעסתי עליו כשניסיתי להחליף לו חיתול והוא זז בלי הפסקה, וככל שביקשתי ממנו להישאר במקום ככה הוא ניסה להתתחמק יותר, וככל שזה עיצבן אותי ככה זה גרם לו לצחוק יותר.

כעסתי עליו שהוא נדנד את המעמד של המנורה, וככל שאמרתי לו לא לעשות את זה ככה הוא נדנד אותה חזק יותר וצחק יותר.

אדם צחק כשאני כעסתי, עשה דווקא הפוך ממה שביקשתי. נו, ילד טיפוסי 😂

בערב אחרי שקראנו סיפור והשכבתי אותו לישון ניסיתי להבין למה כעסתי.

פתאום עלה בי זיכרון ילדות.


כשהייתי בת 7 טסנו עם ההורים שלי לשליחות בדרום אפריקה.

עמדנו לעלות על מטוס בואינג מהסוג שהיה אז המטוס הכי גדול שיש. כל הדרך למטוס אמרתי לאמא שלי שאני לא מפחדת בכלל למרות שהמטוס ממש ממש גדול. ואז, כשעמדנו לעלות למטוס, פתאום התחלתי לבכות בכי נוראי.

הפחד עלה בי.


ניסיתי להבין למה היה לי חשוב כל כך בגיל 7, ילדה קטנה סה"כ, להראות לאמא שלי שאני לא מפחדת. למה הפער הגדול בין מה שניסיתי להראות מבחוץ לבין מה שבאמת הרגשתי מבפנים.

ואז זה עלה בי - פערים.


כשיש פערים בין מה שאנחנו מרגישים וחווים לבין מה שאנחנו מנסים להראות החוצה זו חוויה קשה ומטלטלת.

כשהפער בין מה שאני ניסיתי להראות לאדם לבין מה שהוא קלט ממני ואיך שהוא התנהג היה גדול (אני מבקשת משהו בנחרצות ובקול ברור והוא עושה הפוך, אני כועסת והוא מתגלגל מצחוק) זה היה לי קשה והגדיל אצלי את חווית התסכול והכעס.

הבנתי שחוויה של פערים קשה לי מאוד, וזה שלי ובכלל לא קשור לאדם.


פערים יכולים לקרות בינינו לבין אחרים וגם בינינו לבין עצמינו.

למשל כשאנחנו מנסים לאכול בריא ובכמויות קטנות מול כולם ובסוף היום בבית לבד אוכלים בלי שליטה,

או כשאנחנו אומרים לעצמינו שאנחנו יכולים לעמוד מול העוגה ורק צריכים להתאפק ובסוף אוכלים ממנה הרבה יותר ממה שציפינו מעצמינו, ומתאכזבים.

זה לא מפתיע שאוכל ורגש מחוברים. והחוויה שאנחנו צריכים להסתיר את מי שאנחנו, את מה שאנחנו מרגישים,

תמיד תגרום לנו בסופו של יום לאכול יותר.


אז מה אפשר לעשות לגבי זה?

לצמצם פערים.


במקום להגיד לעצמכם שאתם יכולים להכניס הביתה המון חטיפים ופשוט לקבל החלטה לא לאכול מהם, אפשר להגיד לעצמכם שקשה לכם כרגע לעמוד בפיתוי, ולקנות יחידה אחת של חטיף במקום למלא את הבית בפיתויים.

במקום לנסות לאכול מצומצם בעבודה ומול חברים ואז לפצות באכילה ללא שליטה, אפשר להרשות עצמכם ארוחה חמה מלאה ומשביעה כדי לא להגיע לסוף היום רעבים ובפער גדול בין מה שאכלתם למה שרציתם לאכול.

ובעיקר, להיות במודעות לרגישויות שלכם כדי שלא יפעילו אתכם ויגרמו לכם להתנהג אחרת מאיך שהייתם רוצים.


מאחלת לכולנו שקט, בראש ובלב.

ולמדינה האהובה שלנו חדשות טובות.


בתמונה: התינוק-ילד המתוק בעולם 😍




Yorumlar


כל המאמרים

bottom of page