על פרגון ואליס בארץ המראות



מטופלת שלי שעברה ניתוח בריאטרי סיפרה לי, שבמקביל להצלחה שלה בתהליך הירידה במשקל, השכנה שלה שבהתחלה פירגנה התחילה להעיר לה הערות לא נחמדות:

"טוב בהתחלה זו לא חוכמה לרדת, אבל אחר כך עולים במשקל בחזרה אז תזהרי", "את כבר רזה מדי זה לא יפה לך, רואים לך את הקמטים בפנים".

"אולי עדיף שלא תאכלי את זה, את בקלות יכולה לעלות במשקל"..

בקיצור, הבנתם את הכיוון.

אומרים שככל שאתה מצליח יותר, ככה קשה יותר לאנשים לפרגן.

למעשה, חוק המספרים הגדולים אומר שככל שיותר אנשים שרואים את ההצלחה שלך, כך גדל הסיכוי שמתישהו מישהו יגיד עליך דברים רעים. מבאס, נכון?

אני רוצה להציע לכם להסתכל על הדברים מנקודת מבט שונה לגמרי, כזו שתעזור לכם להתעצבן פחות ולהיות יותר בטוחים בעצמכם.

כדי להסביר את נקודת המבט הזו חשוב להבין, שהרבה פעמים הערות שפוגעות בכם לא מגיעות ממקום רע בכלל, אלא מסיבה אחרת לגמרי.

את הסיבה לכך מצאתי בספר ההמשך לסיפורה של אליס בארץ הפלאות, שנקרא "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם".

על פי הסיפור, הדמויות בספר היו למעשה עצמים בחדר הילדים של אליס בעולם הרגיל. וזה, הסוד הכי חשוב שיגלו לכם בחיים:

אנחנו חיים בעולם של מראות,

וכל מי שאנחנו פוגשים מהווה לנו מראה עבור עצמנו,

ולוקח אותנו לסיפור שלם שרובו, אם לא כולו, מתרחש בתוך הראש שלנו.

נשמע לכם מוזר?

הנה דוגמא שאתם יכולים לתרגל כבר עכשיו:

חישבו רגע על מישהו שהעיר לכם הערה, למשל "שמעתי שרוב האנשים עולים חזרה במשקל אחרי הניתוח". אפשר לנתח את האמירה הזו משני צדדים: מנקודת המבט שלכם, ומנקודת המבט שלו.

זכרו שהעולם הוא כולו מראות, ולכן האמירה ששמעתם משקפת לכם מנקודת המבט שלכם את הדברים הבאים: הוא אמרה עלי שאני לא אצליח, הוא לא מאמין בי, הוא לא חושב שאני מסוגלת, אולי באמת אני לא מסוגלת, עצוב שאנשים לא מאמינים בי, תמיד יראו בי את הבחורה השמנה...

והשיקופים האלו צועקים ומכאיבים לכם כי הם משמיעים את הקול הפנימי שלכם (העולם הוא רק מראה, זוכרים) שספק אומר ספק שואל:

"אני מסוגלת?" "אני מאמינה בעצמי?" "אני אצליח לשמור?"

עכשיו ניקח את נקודת המבט של מעיר ההערה.

אותו אדם רואה שירדתם במשקל, ולמעשה ההערה שלו לא קשורה אליכם בכלל, כיוון שאתם מהווים עבורו מראה. מנקודת המבט שלו, המפגש אתכם מעלה שאלות עבור עצמו: "האם באמת אפשר להצליח?" "אם היא הצליחה, ואני לא, מה זה אומר עלי?", "אני בעצמי לא מאמין שאצליח לרדת ולשמור", "מהנסיון שלי בעבר כשירדתי במשקל עליתי בחזרה".

למעשה, אתם מעלים אצלו שאלות לגבי היכולת שלו להצליח, ויכול להיות שההצלחה שלכם משקפת עבורו את הכשלון שלו עצמו. או את הפחד לנסות שוב. או את אובדן האמונה בעצמו שהוא מסוגל.

אגב, הצלחה לא חייבת להיות קשורה למשקל בכלל.

הצלחה קשורה להגשמה עצמית, והיא סובייקטיבית מאוד.

אז בפעם הבא שמישהו מעיר לכם איזושהי הערה לא מפרגנת, במקום להיפגע נסו לראות את נקודת המבט שלו. במקום לחשוב שהוא לא מאמין בכם נסו לראות שהוא מגיב לפחדים ולהתמודדויות שלו עצמו, שאתם משקפים לו.

ובמקום להתעסק בשאלה אם הוא מאמין שאתם יכולים להצליח, התעסקו בשאלה האם אתם מאמינים שאתם יכולים להצליח.

אזהרת ספוילר, הספר בנוי בצורת משחק שחמט, ובפרק האחרון אליס מגיעה למשבצת השמינית ומוכתרת, על פי חוקי משחק השחמט, למלכה. בעיניי, להיות מסוגל לראות מעבר להערות, ולהזכיר לעצמנו שהעולם כולו מראות, מאפשר לנו לקבל במקום להיפגע, ולהאמין בעצמנו.

וזו, אם תשאלו אותי, הכתרה למלוכה.


16 צפיות

הזמינו שיחת ייעוץ ללא התחייבות!

ריינס 18 | תל אביב (בית הרופאים קומה 3)

האתר נבנה ע"י לין - Lin.co.il

  • ערוץ היוטיוב שלי
  • פייסבוק
  • Instagram

© 2020 כל הזכויות שמורות ליפית קסלר.