למרות הפחד

לכולנו יש דברים שמפחידים אותנו בחיים.

אם מסתכלים על זה מקרוב,

הדברים שהכי מפחידים אותנו,

הם גם הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לנו.

הם החלומות הכי רטובים שלנו,

התשוקות הכי בוערות שלנו.

אם הם יתגשמו,

זה יכול להיות כל כך טוב

שזה מפחיד.

כי כשטוב לנו,

יש לנו כל כך הרבה יותר מה לאבד.

אנחנו פגיעים יותר - לכאב, לאבדן, לאכזבה.

אז אפשר להבין למה יש אנשים שהפחד משתק אותם.

אבל אותי מעניין דווקא להבין מה מאפשר לאנשים להתקדם, למרות הפחד.

מה בעצם ההבדל בין פחד משתק לפחד שמניע לפעולה?

איך ממשיכים להילחם על החלום ולא מוותרים או קופאים?

כמה אומץ צריך כדי להתקדם, למרות הפחד?

השבוע הייתי בהרצאה של אחינועם.

היא סיפרה לנו איך תכננה, חלמה, חוותה והגשימה את החלום שלה - לטוס לטייל לבד באפריקה על אופנוע.

ההרצאה נקראה - "למרות הפחד".

אני חשבתי שהיא תספר על כל הדברים המפחידים שקרו לה, על כל הסכנות, על החששות והדאגות. אבל זה ממש לא היה הסיפור. אחינועם סיפרה לנו על החלום, על התשוקה, על התכנון, על האנשים הטובים שפגשה בדרך, על הוקרת התודה בכל בוקר, על האמונה שדברים מסתדרים. היא לא דיברה על היעדר הפחד, אלא על קיום הטוב והאמונה, למרות הפחד.

היום אני מבינה קצת יותר איך אנשים יוצאים להגשים את החלומות שלהם ולא נותנים לפחד לשתק אותם.

אני מבינה שזה לא בגלל שהם לא מפחדים.

להיפך, הפחד עזר להם לתכנן דברים בצורה טובה יותר ולהגיע מוכנים.

וגיליתי, שחוץ מהתכנון,

נדרשים כמה דברים בסיסיים,

כאלו שיש לכל אחד מאיתנו בחיים.

ואם נצליח לאסוף ולראות אותם,

אולי נצליח,

כל אחד במסע שלו,

לצאת לדרך בלב פתוח ומבלי שהפחד ישתק אותנו.

אז הנה ה- TO DO LIST שלי להגשמת חלומות:

* לעשות שיעורי בית - ללמוד, לשאול שאלות, לצבור ידע ולתכנן.

* ליצור מערכת תמיכה, כזו שנוכל לפנות אליה בשעת משבר, כזו שתאמין בנו ותדרבן אותנו להמשיך בדרך שבחרנו.

* לא להתבייש במגרעות שלנו - דווקא כשאנחנו לא מפחדים להראות את הפגיעות, אנשים נוטים לרצות לעזור יותר.

* להיות מוכנים לקבל עזרה בלב פתוח ומתוך אמונה שרוצים בטובתנו.

* לחלום. לחלום בגדול, לחלום בתשוקה, לחלום בהתרגשות. לחלום כמה שיותר ויזואלי, עד כדי שאפשר ממש לראות את החלום כמציאות.

* לראות את החיובי (ולהניח לתרחישים של מה יכול להשתבש): לראות במשבר הזדמנות לגדילה, ובקשיים הזדמנות לשיפור המיומנות.

* להאמין. להאמין שאנו נמצאים בדיוק במקום בו אנחנו צריכים להיות, שדברים מסתדרים במוקדם או במאוחר, ושהטוב קיים לכל אורך הדרך.

יציאה להגשמת חלום היא מסע,

ולא רק נקודת התחלה ויעד סופי.

ומה שדורש הכי הרבה אומץ,

הוא להיות מוכנים להיות בדרך -

עדיין לא ביעד,

בחוסר ודאות לגבי העתיד,

בחוסר ידיעה אם נצליח להגשים את החלום,

ועדיין

לבחור לקום כל בוקר

ולהגיד תודה

תודה על הדרך.

ולהמשיך להאמין,

גם כשאנחנו "רק" בדרך.