יום האישה

יום האישה. השבוע שלי התחיל בפורום של כ 100 דיאטניות שארגנתי בבי"ח מאיר ביום ראשון, ומסתיים בהרצאה על הפסיכולוגיה מאחורי הדיאטות שאני מעבירה היום לקבוצת נשים בגבעתיים, אבל על אף אחד משני האירועים האלו לא כתבתי לכם כאן בדף. למה?

כי להיות אישה בשבילי זה שלהיות בעשייה זה המובן מאליו - לעבוד בקליניקה, להתאמן לפחות פעמיים בשבוע, לבשל אוכל בריא, לשמור על הבית מסודר ונקי, ליזום הרצאות, להשתתף בכנסים, ללמוד כל הזמן עוד, ותמיד להרגיש שאני לא עושה מספיק.

להיות אישה בשבילי זה שלא לעשות מרגיש לפעמים משהו שיש בו יותר תחושת אשמה מאשר מנוחה.

להיות אישה בשבילי זה שאני צריכה תמיד לחייך ולשמוח, להיות אופטימית ולחזק אחרים סביבי. אבל מה פתאום שיחזקו אותי.

להיות אישה בשבילי זה להוקיר תודה ולהגיד לעצמי שאני ברת מזל על הזכות לעבוד במה שאני אוהבת, אבל לא לעצור לרגע כדי להסתכל על מה שבניתי בהתפעלות או אפילו בהערכה.

כי הרי להיות בעשייה זה המובן מאליו.

כל כך מובן מאליו שלפעמים זה מרגיש כמו פעולה הישרדותית ולא כבחירה.

להיות אישה בשבילי זה להמשיך בעשייה גם אם את עייפה או חולה.

זה לתת 120% מעצמך 100% מהזמן, בלי הנחות, לא משנה מה הנסיבות.

להיות אישה זה להיות סופרוומן, ועדיין להרגיש רע על זה שאת לא רזה כמו גל גדות.

להיות אישה זה להיות עם כוחות על שקופים. גם את, לא יכולה לראות אותם.

להיות אישה בשבילי זה שלכתוב על יום האישה זו קלישאה.

כי מה כבר אפשר לכתוב אם כוחות העל שלך הם בלתי נראים,

במיוחד בעיניי עצמך.

אז היום בערב אני יוצאת להעביר הרצאה, ולמרות שאדבר בה על דיאטות והפסיכולוגיה מאחוריהן, ארצה שכל אישה תצא בסופה עם המסר הבא: את מדהימה. את עושה כל כך הרבה. והגיע הזמן להפסיק להיאבק בכל מה שאת לא, ולפנות מקום להערכה ושמחה על כל מה שאת כן.