מתי בפעם האחרונה "לא" חשבתם על אוכל? השבוע מצאתי את עצמי עובדת עם המטופלים שלי על המרווחים שבין האוכל. גם ברמה הפרקטית - ליצור מרווח של שעתיים שלוש בין ארוחה לארוחה, אבל גם, ואולי בעיקר, מרווחים ברמה המנטלית: מתי בפעם האחרונה עברו שעתיים שלוש
מבלי שחשבתם על מה אכלתם,
מה תאכלו לארוחה הבאה,
מה מתחשק לכם,
מה אסור או מותר לכם..?
העבודה על מרווחים משפיעה גם עליי בחיי היום יום. לכולנו יש גנבי זמן שיושבים לנו בראש
ו"חופרים" בלי הפסקה בכל רגע פנוי. לגנבי הזמן צורות רבות, אצל חלק מהאנשים גנבי הזמן עוסקים במחשבות על אוכל, אצל חלק אחר גנבי הזמן עוסקים בצפייה של שעות רבות בטלוויזיה, ואצל אחרים גנבי הזמן עוסקים במחשבות אובססיביות על מראה הגוף. אך לכולן אותה המשמעות: בריחה.
אני מוצאת את עצמי שואלת, מה היינו עושים אם לא היינו נותנים מקום לגנבי הזמן? כל כך הרבה זמן (כרונולוגי ומנטלי) היה מתפנה לנו. זה כמו לקבל במתנה עוד כמה שעות בכל יום. נשמע חלום!
גנבי הזמן הם בריחה, דרך לשמור על ניתוק, דרך להימנע מהתמודדות,
ע"י יצירת התמודדות אחרת.
אבל השלב החשוב ביותר בלמידת אכילה נכונה, הוא לדעת לשחרר את העיסוק באוכל, ולתת לו להיות רק עוד חלק בחיים, מבלי שישתלט לנו על כל החיים, ויגנוב לנו את כל הזמן, או את כל המקום בראש.
נשמע ממש כמו חלום, אז למה כולם לא פשוט משחררים? כי כשאנחנו יוצרים וואקום, משהו בטוח יכנס לתוכו. לפעמים דברים מפחידים, ולפעמים דברים נפלאים. צריך להיות אמיץ מספיק, סקרן מספיק, ומוכן מספיק, כדי לשחרר.
אם אתם עדיין לא שם לגמרי, אני מציעה שתתחילו להתאמן על יצירת מרווחים: בחרו לפחות פעם ביום שעה
שבה אתם *לא* חושבים על אוכל, ותהיו סקרנים לגלות מה יבוא במקומו.
